הטרדה מינית בקיבוצים

התיישבות קיבוצית הינה צורת התיישבות נפוצה למדי בישראל. הגם שקיבוצים רבים הופרטו ולא מעט בני קיבוצים עברו אל העיר, עדיין נותרו ברחבי הארץ קיבוצים שיתופיים לא מעטים המנהלים אורח חיים שיתופי וקהילתי. לצורת חיים זו יתרונות משמעותיים, אך גם חסרונות. בין היתר, החיים השיתופיים בקיבוץ עלולים לפתוח פתח לתופעות הטרדה מינית בקיבוצים.

הטרדה מינית – הגדרה

עוד קודם שנצלול אל תופעת ההטרדות המיניות בקיבוצים, חשוב להכיר את הגדרת החוק להטרדה מינית בכללותה. הטרדה מינית מוגדרת בסעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית – 1998. סעיף זה מגדיר כל אחת מההתנהגויות הבאות כהטרדה מינית אסורה:

1. סחיטה באיומים לביצוע מעשים מיניים;
2. מעשים מגונים כהגדרתם בחוק העונשין;
3. הצעות מיניות חוזרות לאדם, תוך סירובו להצעות אלו;
4. התייחסויות מיניות חוזרות לאדם, תוך התנגדותו להתייחסויות אלו;
5. התייחסות מבזה או משפילה למיניותו של אדם או לנטייתו המינית של אדם;
6. פרסום תצלום, קובץ או סרטון המתייחסים למיניותו של אדם ללא אישורו.

יש לציין כי אלו הן הגדרות החוק הבסיסיות להטרדה מינית. הגדרות אלו שוכללו והורחבו בפסיקה. כך למשל בית המשפט הכיר בהטרדה מינית סביבתית כאסורה על פי חוק, למרות שזו אינה אסורה במפורש על פי פשט לשונו של החוק.

ניתן לומר כי כמעט כל התנהגות מינית בלתי ניאותה הנעשית ללא הסכמה חופשית ומרצון, תיחשב להטרדה מינית. היותה של הסכמה חופשית ומרצון תלויה בגילה של המסכימה (16 ומעלה) ובהיעדר ניצול של יחסי מרות למיניהם לשם קבלת ההסכמה למעשים המיניים. התנהגויות שכאלו בקיבוצים, ייחשבו להטרדה מינית בקיבוצים האסורה על פי חוק. כעת, נעמיק באופן ספציפי בתופעה זו.

הטרדה מינית בקיבוצים

לינה משותפת כגורם להטרדה מינית בקיבוצים

עד לשנות ה-80, בחלק גדול מקיבוצי ישראל היתה נהוגה לינה משותפת בבתי הילדים. ילדי הקיבוץ לא היו חוזרים לעת ערב לבית הוריהם אלא לנים כולם בלינה משותפת בבית הילדים. מציאות זו בה ילדים ישנים במופרד מהוריהם, יחד עם ילדים רבים אחרים וקבוצה מצומצמת של בני נוער ומבוגרים האחראים על הילדים בשנתם, יכלה להוות כר פורה להטרדות מיניות.

בשנים האחרונות נכתבו אף מספר ספרים המגוללים את סיפוריהם של נשים על מקרים שקרו להן בבתי הילדים ובלינה המשותפת. נשים העידו כי הן סבלו מהטרדות מיניות בקיבוצים על בסיס קבוע, דבר אשר צילק אותן לעד, מקשה עליהן לנהל חיים זוגיים ומשפחתיים נורמליים וגורם להפרעות קשות. הטראומות מהלינה המשותפת שלוותה בהטרדות מיניות בקיבוצים משבשות את חייהן של הנפגעות עד היום.

בשנות ה-80 בוטלה הלינה המשותפת בקיבוצים וכיום ילדי הקיבוץ לנים בבית הוריהם. אולם גם לאחר ביטול הלינה המשותפת, נותרו מאפיינים בחיים הקיבוציים העלולים לפתוח פתח להטרדות המיניות בקיבוץ.

ילדי חוץ בקיבוץ

אורח החיים הקיבוצי מוביל לשהותם של ילדי הקיבוץ מחוץ לבתיהם, במשך רוב שעות היום. עבודה במשק, שהות בבית הילדים וארוחות בחדר האוכל הן רק חלק מהסיבות בגינן ילדים נמצאים זמן ממושך מחוץ לבתים שלהם בקיבוץ.

הישארות הילדים בבית והימנעות מיציאה למרחבים היא אחת מתחלואות הדור שפסחה, לפחות במידת מה, על הקיבוצים. יחד עם זאת נוכחות מוגברת מחוץ לבית בחברת בני נוער רבים שעוד מתקשים להבחין בין טוב ורע ובין מותר לאסור, עלולה להרחיב  את תופעת ההטרדות המיניות בקיבוצים.

לאורך השנים, מקרי פגיעות מיניות בקיבוצים תפסו כותרות ולכדו את תשומת הלב הציבורית הישראלית. המקרה המפורסם ביותר של פגיעה מינית בקיבוצים הוא כמובן פרשת האונס בשומרת. פרשה זו שינתה באופן דרמטי את היחס הכללי לפגיעות מיניות, הובילה לתיקונים חקיקתיים חשובים בנושא ואף קבעה תקדים משפטי חשוב לפיו הסכמה ליחסי מין צריכה להיות מפורשת ולא יכולה להיות משתמעת.

אם כן, מאפייני החיים בקיבוץ עלולים לפתוח פתח להטרדות מיניות מצד בני הנוער בקיבוץ והן מצד בוגרים העובדים במשק הקיבוצי לצד בני הנוער. מכיוון שכך, רצוי לפקוח עין ולגלות משנה זהירות בכל הנוגע להטרדות מיניות בקיבוצים, לגלות ערנות לרמזים להטרדות מיניות והגיב באופן מהיר ויעיל ככל שמתעורר חשד ממשי להתרחשות הטרדות שכאלו.

פיצויים לנפגעי הטרדות מיניות בקיבוצים

מי שנפגעו מהטרדות מיניות בקיבוצים, זכאים לפיצויים מהפוגע. החוק למניעת הטרדה מינית – 1998 קובע כי בתי המשפט יוכלו לפסוק פיצויים לטובת הנפגעים והנפגעות גם ללא הוכחת נזק עד סכום מוגבל שנקבע בחוק, זאת, בנוסף לכלל הרגיל לפיו סכום הפיצויים יהיה ללא מגבלת סכום הקבועה בחוק אלא בהתאם לנזק שניתן להוכיחו שנגרם כתוצאה מהפגיעה.

החוק מסמיך את בית המשפט לפסוק לטובת הנפגעים פיצויים עד לסכום של 120 אלף שקלים לכל היותר, ללא הוכחת נזק או לחלופין בסכום גבוה יותר בכפוף להוכחת הנזק שנגרם לנפגעים כתוצאה מההטרדה המינית.

תקופת ההתיישנות

עד מתי ניתן להגיש תביעה על הטרדה מינית? התשובה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. ככלל, תקופת ההתיישנות על הטרדה מינית עומדת על 7 שנים. כלומר, נפגעים יוכלו להגיש תביעה על הפגיעה שחוו עד 7 שנים מיום הפגיעה.

במקרים בהם הנפגע הינו קטין, תקופת ההתיישנות תתארך באופן דרמטי. ככל שההטרדה המינית לא נחשבת לתקיפה מינית (למשל – הטרדה מינית מילולית), מניין 7 שנות ההתיישנות יחל רק עם הגיעו של הקטין לגיל 18. המשמעות היא שניתן יהיה להגיש תביעת פיצויים על ההטרדה המינית בקיבוץ עד להגיעו של הקטין לגיל 25.

במקרים בהם ההטרדה המינית בקיבוץ נחשבת לתקיפה מינית, החוק מעניק לנפגע 10 שנים נוספות להגיש את תביעתו. נפגעי תקיפה מינית בהיותם קטינים יוכלו להגיש תביעות כנגד הפוגע בהם עד להגיעם לגיל 35.

עו"ד דורון ויינרייך – ייצוג נפגעים בתיקי הטרדה מינית בקיבוצים

הצלחתכם בתביעות הטרדה מינית תלויה במידה רבה באיכות הייצוג המשפטי שלכם. עו"ד ויינרייך מתמחה בתיקי הטרדות מיניות ובעל ניסיון רב בתחום. עורך דין ויינרייך חרט על דגלו את ערכי המוסריות והיושר והוא מייצג את הנפגעות בלבד ולעולם לא את הצד הפוגע.